זה סיפור על משפחה מוזיקלית ורוקיסטית שמתקרבת, חוזרת בתשובה ויוצרת מוזיקה יהודית
ה'אח של שטיינר' – "מודה אני".
מוזיקה מתברר, כן עוברת בגנים. אצל משפחת שטיינר היא תפסה שלושה אחים מוכנים מאוד שאפילו הרכיבו להקה אחת, אי שם לפני רבע מאה, בשמונה השנים האחרונות גם החלו להקליט באולפן. ההרכב בעל השם המוצלח "האח של שטיינר" מתמחה במוזיקה יהודית מקורית עם טעם אותנטי, ארצישראלי ונגיעות חסידיות מתקתקות. ל"אח של שטיינר" קוראים ערן, תמיר ורועי שטיינר. היום, הם מתעוררים מחדש מחלום מוזיקלי משותף ומוציאים את מודה אני, ומתכוונים גם "שהחזרת בנו נשמה, והעלית אותנו לבמה".
"מלבד מודה אני, שאנו נוטים לשכוח להתכוון למשמעותו מדי בוקר ולהודות 'על באמת', השיר שלנו מחדד גם את העובדה שריבונו של עולם גם מאמין – בנו, ואם הבורא מאמין בנו איך לא נאמין בעצמנו"? משתף תמיר ומרמז על האמונה בהם, שהביאה אותם למוזיקה מחדש.
"כל עוד בוער הגחל בלב האמן, הוא לא ינוח". זהו בעצם סיפור על להקה שהקימה והפעילה את עצמה כבר מימי נעוריה, ונסחפה בשקט לשגרת החיים. האחים הצעירים גילו בעצמם רעב מוזיקלי כבר בגיל 14 כשערן ניגן על קלידים ותמיר על הגיטרה. הם איחדו כוחות, חלמו לפרוץ ביחד, הוציאו אלבום אחרי הצבא ולא הספיקו לטפח אותו. הוא נשכח במגירה וכמעט שלא הופץ במדיה.
מאז, ערן פנה להייטק, תמיר התעסק בחינוך ורועי נהיה דוקטור לפיזיקה ועוסק ברפואה גרעינית וקרינה, אבל הגחל המשיך ללחוש על אש קטנה ונפש האמנים לא שקטה. האחים, שבימים כתיקונם לכל אחד היה תפקיד בהרכב המוזיקלי - החליטו לא לוותר ולחזור לעשייה משותפת. "מודה אני", הוא לא רק שיר אלא בשורה טובה של קאמבק למוזיקה, עם פרפרים בבטן. והוא ממשיך בדיוק בנקודה שהם הפסיקו.
הבחירה בחזרה למגרש עם מודה אני, שיר ראשון, כמו התפילה הראשונה שאומרים בבוקר, רומזת על העתיד הקרוב הצפוי. האח של שטיינר מתכוון להציג בשנה הקרובה שירים נוספים ומעולים.
מילים: ערן שטיינר / ברכות השחר.
לחן: ערן שטיינר.
עיבוד והפקה מוזיקלית: ניצן פרי והאח של שטיינר.
הפקה: האח של שטיינר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כל תגובה תפורסם רק לאחר בדיקה, תגובות לא ראויות לא יפורסמו.
נא לא להגיב עם רצף ארוך מידיי של תווים או אותיות. לא נאשר תגובות כאלו.